• usa
  • israel
 

מה זה EQ?


  

כל הכתוב בדף זה הוא אסופה רלוונטית לאתר Trust4emotionS הלקוחה מדף הוויקיפדיה :

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%94_%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%99%D7%AA

 

הגדרת אינטליגנציה רגשית

 

מכיוון שהמונח התפתח מתוך גישות תאורטיות ופרקטיות שונות, הוא זכה להגדרות ושיטות מדידה מגוונות. ב- 1990 סאלוביי ומאייר הציעו את ההגדרה: "יכולת האדם לנטר את רגשותיו ורגשות האחרים, להבחין בין רגשות שונים ולעשות שימוש במידע זה להכוונת חשיבתו ופעולותיו"[5]. לאחר פרסום הגדרה זו, הוצעו הגדרות נוספות, דבר שגרם ללא מעט בלבול בנוגע למשמעות המושג. עד עצם היום הזה ההגדרות לא התייצבו וחוקרים בתחום ממשיכים ומתקנים אף את הגדרותיהם הם[8].

 

רקע היסטורי

 

האיזכור המפורש הראשון של המונח אינטליגנציה רגשית מיוחס בדרך כלל לעבודת הדוקטורט של ווין פיין (Wayne Payne), "מחקר על רגש: פיתוח אינטליגנציה רגשית" (1985) [4]. מאחר שעבודה זו לא פורסמה, המונח הופיע בספרות המדעית לראשונה עם מאמרם של הפסיכולוגים ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי שיצא לאור בשנת 1990 [5]. מחקר זה חקר את ההבדלים הקיימים בין אנשים שונים ביכולת לזהות את הרגשות של עצמם ושל אנשים אחרים ולהתגבר על בעיות רגשיות. עבודתם של מאייר וסאלוביי הייתה עבודת מחקר אקדמית ולא זכתה לפרסום רב מעבר לגבולות קהילת המחקר האקדמי.

בשנת 1995 המונח קיבל פרסום נרחב ועלה על סדר היום הציבורי, עם פרסומו של ספר בנושא שנכתב על ידי העיתונאי והפסיכולוג ד"ר דניאל גולמן[6]. ספרו של גולמן היה בעיקרו פרשנות לעבודתם של מאייר וסאלוביי בתוספת מקבץ של עובדות מעניינות על מבנה המוח. ספר זה היה לרב מכר והפך את המונח "אינטליגנציה רגשית" לנחלת הכלל, בייחוד לאחר פרסום מאמר סקירה על הספר במגזין טיים [7].

 

אינטליגנציה רגשית כמיומנות (גולמן)

 

במודל הראשון שהוצע על ידי דניאל גולמן[6] היו חמישה מרכיבים בסיסיים:

  1. היכולת לזהות את המצב הרגשי הנוכחי ולהבין את הקשר בין רגשות, מחשבה ופעולה.
  2. היכולת לשליטה רגשית ולמעבר ממצב רגשי לא רצוי למצב רגשי אחר.
  3. היכולת להיכנס למצבי רגש הקשורים לדחף להגיע להישגים והצלחה.
  4. היכולת לקרוא ולהיות רגיש לרגשות הזולת כמו גם להשפיע עליהם.
  5. היכולת לפתח ולשמור לאורך זמן על מערכת יחסים בין-אישית.

על פי השקפתו של גולמן, המיומנויות הללו קשורות אחת לשנייה באופן היררכי: יש צורך ביכולת לזהות רגשות על מנת להשיג שליטה רגשית. אחד האספקטים של שליטה רגשית הוא היכולת להגיע למצב רגשי המעודד דחף להישגיות. שלוש היכולות הללו, כשהן מכוונות כלפי אנשים אחרים, מאפשרות לקרוא ולהשפיע באופן חיובי על רגשות הזולת, וכל ארבע היכולות הללו מגבירות את היכולת לפתח ולשמור על מערכת יחסים בין אישית. בספרו טען גולמן כי האינטליגנציה הרגשית לא נופלת בחשיבותה מהשכלית ומי שלוקה בה, מסתגל פחות טוב לסביבתו, עלול לחוות קשיי תפקוד מבחינה חברתית ואף פגיעה בקריירה.

ב-1998 גולמן פרסם ספר נוסף, בו הציע מודל אינטליגנציה רגשית שנוצר על מנת לנסות לנבא אפקטיביות והצלחה אישית במקומות עבודה ובארגונים[16]. המודל מבוסס על מספר מיומנויות שזוהו במחקריו כמאפיינים את העובדים המצליחים ביותר. כיום המודל מציע ארבעה ממדים: מודעות עצמית, מודעות חברתית, ניהול עצמי וניהול יחסים. לפי גולמן כל אחת מהמיומנויות הרגשיות מהווה בסיס לפיתוח יכולות נלמדות אחרות חיוניות בארגון. אלו מיומנויות נלמדות ולא מולדות, שניתן לטפח ולפתח. גולמן מציע כי האדם נולד כשברשותו אינטליגנציה רגשית כללית, הקובעת את גבולות הפוטנציאל שלו ללמידת המיומנויות הרגשיות הספציפיות[17].

 

ביקורת על מדדים מבוססי יכולת קוגניטיבית

 

ביקורת אחת מופנית כלפי המבחנים מבוססי היכולת כדוגמת MSCEIT ולאופן הציינון שלהם. מאחר שאין תשובות נכונות אובייקטיבית לשאלות, נעשה שימוש בדירוגי מומחים ובהסכמה בין מדרגים כקריטריון לתשובה טובה. נטען כי כתוצאה משיטת ציינון זו, ייתכן שהמבחן מודד קונפורמיות ולא אינטליגנציה רגשית [19]. ברודי (2004) טען כי בניגוד למבחני יכולת קוגניטיבית, מבחני יכולת רגשית מודדים ידע על רגשות אך לא את היכולת עצמה [20]. המשמעות היא שגם אם אדם יודע לדווח על ההתנהגות המתאימה למצב מסוים, אין פירוש הדבר כי הוא אכן יוכל ליישם ידע זה במציאות. בנוסף, ישנם חילוקי דעות האם באמת ניתן למדוד "אינטליגנציה רגשית" נטולת הקשר, או שמא מדובר ביכולות ברמות שונות בסיטואציות שונות.

 

ביקורת על מדדי דיווח עצמי

 

קולות אחרים הושמעו כנגד רגישותם של מדדי הדיווח העצמי להטיית רצייה חברתית, קרי דפוס תשובה בו הנבחן מנסה באופן שיטתי להציג עצמו באור חיובי[21]. נמצא כי הטיה זו מזהמת את התשובות בשאלוני אישיות [22], ולמעשה מתווכת את הקשרים בין מדדים שונים. כלומר, ייתכן שקשר בין משתנים לא משקף קשר אמיתי, אלא את דפוס התשובות של הנבחן שכאמור מנסה להציג עצמו באופן חיובי.

אחרים העלו שאלות בקשר למתאם שנמצא בין מדדי דיווח עצמי של אינטליגנציה רגשית לבין תכונות אישיות. לפי הגישה הרואה באינטליגנציה רגשית תכונת אישיות, אין בכך פסול מאחר שטבעי כי יימצא מתאם בין תכונה זו לתכונות אישיות אחרות, בייחוד כששתי המדידות מתבצעות על ידי דיווח עצמי[11]. מאידך, נטען כי מתאם כזה מצביע על בעיה בתוקף המבנה של המושג, וספציפית, על יתירות במבנה התאורטי

 

יחסי גומלין בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה קוגניטיבית בבדיקת ביצועים בעבודה

 

מחקרים שבדקו אינטליגנציה רגשית וביצועים במילוי דרישות תפקיד בעבודה מראים ממצאים מעורבים: בחלק מהמחקרים נמצא קשר חיובי ובחלקם לא נמצא קשר, או נמצא קשר שאינו עקבי. סקירת המחקרים הובילה את החוקרים קוטה ומיינרס (2006)‏‏[25] להציע הצעה של מודל מפצה בין אינטליגנציה רגשית לבין אינטליגנציה קוגניטיבית, באופן שבו הקשר שבין ביצועים בעבודה לבין אינטליגנציה רגשית הופך לחיובי יותר ככל שרמת האינטליגנציה הקוגניטיבית של האדם יורדת. תוצאות המחקר שלהם הראו אכן כי קיים יחס מפצה: מועסקים עם IQ נמוך מבצעים טוב יותר ומעורבים בהתנהגות אזרחית כלפי הארגון בתדירות גבוהה יותר, ככל שה-EQ שלהם גבוה יותר. תוצאות אלה ניתן להסביר בכמה אופנים: - ייתכן והמועסקים הגבוהים ב-EQ והנמוכים ב-IQ קוראים את ההתנהגות של הסובבים אותם, דבר המשפר את התיאום ואת התפקוד הבינאישי וכך מעלה את ביצוע העבודה. - ייתכן ואותם מועסקים מביעים יותר רגשות כנים, וכך הם בונים מערכות יחסים חזקות יותר, וזוכים ליותר הנחיות ותמיכה חברתית וכך מעלים את ביצוע העבודה. - או שאולי הם מצליחים לנהל טוב יותר את הרגשות שלהם עצמם, ובאופן זה מעלים את ביצועי העבודה.

מכל מקום, מחקר זה מראה כי ארגונים יכולים להצליח גם אם הם מושכים אליהם ומצליחים לשמור על מועסקים שהם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה. בנוסף, מחקר זה מראה כי מעבר לדיון לגבי הגדרת האינטליגנציה הרגשית ומקומה ביחס לאינטליגנציה הקוגניטיבית, יכולים להתקיים בין שני סוגי היכולות הללו קשרים מורכבים.